פסק-דין בתיק ב"ל 36957-02-11

1.         בפנינו תובענה, שעניינה תשלום הבטחת הכנסה לתובעת. התובענה הוגשה לאחר שהנתבע קבע כי התובעת מנהלת משק בית משותף יחד עם בעלה. כפועל יוצא, קבע הנתבע כי התובעת אינה זכאית לגימלת הבטחת הכנסה  כנפרדת, אלא במשותף עם בעלה.

            לפיכך, השאלה שבמחלוקת הינה עובדתית: האם התובעת מנהלת משק בית משותף עם בעלה?

2.         מצד התובעת העידה התובעת עצמה, ומצד הנתבע העידו חוקר המוסד ובעלה של התובעת.

3.         נקדים אחרית לראשית, ונציין כי הגענו למסקנה לפיה דין התובענה להדחות, מאחר והתובעת מנהלת משק בית משותף עם בעלה. להלן יפורטו הנימוקים לכך.

4.         חוקר המוסד ערך דו"ח סיכום חקירה (נ/7), שם נכתב כי הוא ביקר בישוב שגב שלום, שאל היכן מתגורר בעלה של התובעת, והפנו אותו לבית מס' 191. בבית בוצעו עבודות בנייה, והפועל מסר לחוקר כי בעלה של התובעת הוא זה שהזמין אותו לבצע עבודות בניה. עוד מסר הפועל, כי בעלה של התובעת אינו שוהה בבית באותו רגע וכי הוא יצא למקום כלשהו.

            בחקירתו הנגדית בפנינו חזר החוקר על הדברים, ועדותו לא נסתרה.

5.         התובעת אף היא העידה בפנינו. לאחר שמיעת עדותה, התרשמנו כי לא ניתן לקבוע ממצאים עובדתיים בהסתמך על עדותה.  התובעת העידה דברים סותרים, הסתירה דברים, וניכר היה כי היא מעוניינת לגלות טפח אך להסתיר טפחיים.

            בתצהירה של התובעת פורטו מספר עובדות מרכזיות, ואין בו התמודדות עם כל טענות הנתבע.

            בחקירתה הנגדית עומתה התובעת עם העובדות בכללותן, ותשובותיה לא הניחו את דעתנו. נפרט להלן מספר דוגמאות.

6.         בתביעה שהגישה לנתבע כתבה התובעת כי היא גרה בבית מס' 192, ואח"כ טענה כי היא גרה בבית מס' 191. בחקירתה הנגדית השיבה כי היא גרה בבית מס' 191, וכשנשאלה מי גר בבית מס' 192 ניסתה להסתיר את זהות השכנים; בתחילה אמרה כי גרים שם שכנים, אח"כ טענה כי אין קשר משפחתי ביניהם, אולם אח"כ נאלצה להודות כי יש קירבת משפחה בינה ובין השכנים.

            התובעת טענה כי בלשכת התעסוקה רשמו בטעות שכתובתה היא בית 192. משנשאלה מדוע היא כתבה בתביעה שלה למוסד כי היא גרה בבית 192, חזרה על התשובה, הגם שאותה תשובה לא מתאימה לכאן.

            לנתבע התברר כי התובעת בונה בית יחד עם בעלה. בעדותה בפנינו ניסתה התובעת להסתיר את חלקו של בעלה בבנייה, וטענה כי היא בונה את הבית לבדה.  עם זאת, נאלצה להודות כי את היתר הבנייה קיבלה יחד עם בעלה. משהתברר כי הפועל מסר לחוקר המוסד כי בעלה הזמין אותו לבנות, השיבה כי אח של בעלה הזמין את הפועל, וכי הפועל חשב שאח של בעלה הוא בעל הבית. יצויין, כי לא ברור מדוע אח של בעלה של התובעת מטפל בנושא הבנייה של הבית, והתובעת לא הסבירה זאת.

            התובעת נשאלה מהיכן השיגה את הכסף לבנייה, והיא טענה כי מתוך הגימלה שהיא מקבלת, שגובהה 2,500 ש"ח לחודש, היא משלמת 1,000 ש"ח לחודש בעבור הבנייה. איננו מקבלים טענה זו, הן לאור התרשמותנו מן העדות, והן בשל היותה בלתי סבירה.

            התובעת נשאלה היכן גר בעלה, והשיבה כי אינה יודעת. התרשמנו כי תשובה זו אינה נכונה.

            התובעת נשאלה מדוע לא התגרשו היא ובעלה. בתחילה השיבה כי הוא אינו מעוניין בכך, אח"כ טענה כי לא ביקשה ממנו להתגרש, ואח"כ טענה כי לפני שעזב את הבית ביקשה ממנו להתגרש, אולם לאחר שעזב את הבית לא ביקשה ממנו זאת.

            משנשאלה מתי בא בעלה לבקר את הילדים, השיבה " כל שבוע , שבועיים".

            משנשאלה אם יכול להיות שבעלה עובד מחוץ לאיזור, ושזו הסיבה שהוא מגיע בתדירות כזו, השיבה :" לא יודעת".

            התובעת נשאלה מתי בעלה עזב את הבית, אולם מסרה מספר מועדים שונים, ולבסוף טענה כי אינה זוכרת מועד מדוייק.

            התובעת הגישה תביעה למזונות בסמוך להגשת התביעה למוסד, והיא טענה בפנינו כי היא לא ביקשה סכום מסויים, אלא בית הדין השרעי פסק לה 600 ש"ח לפי שיקול דעתו.